45 שנים לנאום האייקוני של הרצוג באו"ם: האם נאום אכן יכול לשנות מציאות?
כשני שלישים מכל המסרים שאנחנו קולטים בכל סיטואציה תקשורתית נובעים מהמסרים הלא-מילוליים – שפת הגוף, הקול והעיניים. לכן כרטוריקנית ביהביוריסטית אני אוהבת לבחון נאומים מבחוץ-פנימה – קודם כל 'איך' הם מציגים ואחר כך 'מה' הם אומרים.
לכל אדם יש ספקטרום של לפחות ארבע אינטליגנציות רטוריות, כישורי שכנוע שמאפיינים את ההתנהגות הטבעית שלנו – מערכתית, יישומית, רגשית ויצירתית.
גם הרצוג וגם הרצל מערכתיים ורגשיים – כחולים וצהובים, ואלה הצבעים שמאפיינים גם את ג'ו ביידן.
האינטליגנציה המערכתית הכחולה באה לידי ביטוי בשפת הגוף, בקול ובעיניים: הליכה נשיאותית בוטחת וזקופה ; חיתוך דיבור אלגנטי ומשכיל ; מעט תנועות ידיים ; ידיים נשענות כחומה על הפודיום ; יותר הדגשות בגוף. האינטליגנציה הרגשית הצהובה שלהם מאוד מפותחת. שניהם יודעים איך להנציח רגע היסטורי בנרטיבים משכנעים, ומספרים סיפור שקשור בקשר הדוק למקום ולזמן.
הרצל היה מפיק-על. הוא טווה רשת מטורפת של נטוורקינג יהודי בינלאומי, והביא את כולם לבאזל הנגישה לכולם במרכז אירופה. לראשונה בהיסטוריה היהודית, הוא יצר אירוע עם קלאסה וסטייל, ורבים הגיעו בזכות אישיותו הכריזמטית. הרצל היה גם שחקן ממש טוב ומודע – מודע לדימויים ולתדמיות, והבין בתורת המסגור. הוא תמיד הצטלם או צויר מפרופיל שמאל, עליו כתב שזה הצד היותר טוב שלו.
הרצל יצר באזז שעד היום לא נגמר. בעזרת אינטליגנציה רגשית מפותחת וכישורי סטוריטלינג יוצאי דופן, הוא המציא סיפור מטורף שהצליח לחבר בין יהודים מכל העולם ומכל קצוות הקשת האמונית. התנועה הציונית שיצר הפכה לסמל של אמונה ותקווה, בזמן השואה ועד להקמת המדינה ועד היום.
חיים הרצוג עומד כשגרירנו באו״ם, הגוף הבינלאומי שקם בעקבות השואה, ערב העשרה בנובמבר בו נפרצו זוועות ליל הבדולח ומתריע מפני שואה נוספת. הוא מדבר בנחישות ובתקיפות, במבטא בריטי זה נשמע סמכותי מאוד, וניגש מיד לעיקר – הוא מספר בפרוטרוט על מה שהתרחש לפני 37 שנים בלבד
ויוצר סלוגן חדשני ומטורף לתקופתו שצמרר אותי: Hitler would have felt at home
ההתרגשות ניכרת בהתחלה בקולו שמגיע לטונים גבוהים, אך ככל שעובר הזמן הוא מתמלא בעוצמה
ובעזרת סיפור אנושי מרגש עם התחלה, אמצע וסוף ברור – הוא מצליח להניע אנשים לפעולה.
ההתחלה הסיפורית הרגשית גונבת מיד את תשומת הלב, כי היא אוטנטית מאוד ומעוררת אמפטיה.
האמצע של הנאום יישומי – מבהיר את השורה התחתונה – הציונות היא לא גזענות! האו״ם גזען על עצם העלאת ההצעה! הסוף הוא המסר היצירתי והמאוד חד-משמעי.
כשאדם מאופק מבצע פעולה כל כך יצירתית ונועזת, האפקט של הפעולה שלו גדול יותר. ככל שהרצוג מתקרב לסוף הנאום קולו מתגבר והופך רועם יותר ויותר. ניתן לראות שהוא מחזיק כל הזמן את הפודיום חזק ביד ימין, כמעט לא משחרר עד קרוב לסוף, כשהוא נדרש ליד כדי לקרוע פיזית את הצעת האו״ם.
הפודיום עזר לו ושימש כמשענת להכנה לקראת התנהגות הנועזת הזו שהוא ידע שהוא עומד לבצע בשני הנאומים האלה .
המנהיגים הצליחו להבין בצורה מדויקת מהן הטכניקות הרטוריות הטובות ביותר שעומדות לרשותם
באותו רגע היסטורי ספציפי; כדי לשכנע אחרים בצדקתם ולהיזכר לטובה מעל דפי ההיסטוריה –
האחד כאבי האומה והשני בזכות שהצליח לבטא בפעולה אחת את תחושות העם היהודי כולו.
דמיינו לעצמכם את טראמפ קורע דף באו״ם לעומת הרצוג – מי יותר מפתיע אתכם? רק לפני כשנה ננסי פילוסי עשתה את זה לטראמפ בבית הנבחרים.
נאום מפת אושוויץ של נתניהו 2009 מתכתב בדיוק על אותו נושא של הרצוג – הכחשת השואה על ידי הנשיא האיראני אחמדינג׳אד באו״ם ונאום הפצצה של נתניהו ב-2012 הוא טייק אוף עוד יותר יצירתי ונועז. ניתן להתווכח על יעילותו, אך מה שבטוח שהוא נכנס לפנתאון נאומי האו״ם האייקונים.
בסופו של דבר הזיכרון האנושי מצטמצם לתמונה ואייקון. רבים לא ראו את הנאום של הרצוג באו״ם אך הזיכרון אודותיו נחרט עמוק עד שלפעמים הם באמת מאמינים שראו אותו עושה זאת. לעומת זאת, התמונה האייקונית של הרצל על המרפסת בבאזל חרוטה בזיכרון הקולקטיבי של יהודים בכל העולם. הדבר הראשון שהקפיד עליו היה הכותרת. הרצל בחר בטייטל: הקונגרס הציוני. לא עוד אסיפה או ועידה כמו של פינסקר בקטוביץ' עם ׳אוטואמנסיפציה׳ כמותג מוביל שאף אחד לא בדיוק מבין.
הסאונד בייט המרכזי שהרצל טווה שם ששרד בינתיים 123 שנים: ״אם תרצו אין זו אגדה״. זהו ה״יש לי חלום״ של מרטין לותר קינג וה-Yes We Can של ברק אובמה.
מטרת העל של שני הדיפלומטים המצוינים האלה דומה: לקבל צ׳ארטר מאומות העולם. הרצל היה היהודי הראשון שהבין שצריך לדבר גם החוצה, לא רק פנימה – ושניהם הבינו את כוחם של המסרים הלא-מילוליים.
הרצל העריך מאוד את כוחם של המסרים הלא-מילוליים ואמר לברון הירש:
״יש להשפיע על ההמונים על ידי פנייה אל הדמיון בסמלים כבירים…אומות מושפעות על ידי דגלים, עיטורים, שירים.״ הוא הבין שזה מה שאנשים זוכרים – את קריעת ההצעה, את הפצצה, את הווילון…והסמנטיקה שלו פונה לכל המעמדות ומכנסת תחתיה את כו-לם. כדי שכולם יבינו הוא עושה כל הזמן חיבורים לתנ״ך
וקורא לתהליך: ״יציאת מצרים השנייה״.
הרצל המחזאי אולי לא למד איך להופיע מול המצלמה, אך הוא התמחה בכתיבת תסריטים, והבין בתיאטרון, במשחק, בבימוי ובהפקה. כישורים אלה אפשרו לו לכתוב נאומים ולהציגם בווירטואוזיות, והוא הקפיד על כל פרטי האירוע ממש כמו בהצגה. תדמיינו לכם את הרצל יושב בחדר העבודה שלו – החמ״ל שלו – ותוך שלושה שבועות כותב את מדינה היהודים. מה הוא עושה מיד כשהוא מסיים?
מתחיל לעמול על הפצת הספר ויוצר רשת של יחסי ציבור, שיווק ומכירות, שהפכה את מדינת היהודים לבסט סלר שיצא בכמה מהדורות ותוך כמה חודשים תורגם ליותר מ-12 שפות. כעת אפשר לערוך אירוע השקה.
מה היה הסלוגן של ביידן? Biden – Build Back Better אצל הרצל – Content is King. הוא נתן חשיבות אדירה לתוכן ולנואמים והפיק Jewish Ted אלגנטי ותרבותי ליהודים מכל העולם. מי פותח? זקן הצירים! הוא תכנן בעצמו את הליין אפ, וקצב זמן מוגבל לכל דובר. בקונגרס השישי זאב ז׳בוטיסקי האריך בדבריו והרצל אמר לו: ״זמנך תם!״ כגרמני יקה הוא לא היה מוכן לקבל חריגה מעמידה בזמנים,
וז׳בוטינסקי סיפר שהמפגש הזה היה משמעותי מאוד עבורו למרות שנאמרו בו שתי מילים בלבד.
גם הרצל וגם הרצוג בוודאי הושפע מהפילוסופים היוונים, ולמדו מאריסטו על חשיבות האתוס, הלוגוס והפאתוס – המוניטין, המילים והרגש, ליצירת רטוריקה יעילה ומשכנעת מילולית ולא-מילולית. התמונה והכותרות שהמציאו והטמיעו במוחם של אוהדים ומתנגדים הדהדו וחוללו אדוות תקשורתיות בכל רחבי העולם, ונכנסו לפנתאון הנאומים החשובים בהיסטוריה.
האם הרצל היה פמיניסט?
יש ויכוח על השאלה הזו. בפרספקטיבה של הזמן יתכן שהיו בו ניצוצות ראשונים של הבנה לגבי נשים ומקומן הראוי בחברה. באותן שנים החלה להתהוות המהפכה הפמיניסטית ובמדינת היהודים הוא כתב שיש לשפר את מעמדן ולהעניק לנשים שוויון הזדמנויות. הוא הבין שיש לשנות את קונספט השתקת קולן. ואכן, החל מהקונגרס הציוני השני ב-1898 הכירו בזכותן של נשים לבחור נציגים להסתדרות הציונית, זכות שהיתה שמורה באותה שנה לנשות ניו זילנד בלבד.
"הדת מאחדת אותנו, המדע עושה אותנו בני־חורין"
